אתמול בשעת ערב מאוחרת בעודי סועד את אימי,( שהשבוע הפכה לסבתא רבא) שמעתי קולות ומנגינות של שמחה ממסדרון כירורגית ב', בבית חולים איכילוב.
לרגע חשבתי שאני הוזה, או שהשכנה לחדר פתחה יוטיוב על גבוה.
להפתעתי הרבה, התגלו לעיניי 4 חבר'ה צעירים , מצחיקים, שרים ומנגנים באהבה רבה.
זה התחיל בשיר על רותי, עבר לשיר לקראת שבת ובין לבין הרבה קטעי ריקוד מצחיקים.
עמדתי במסדרון בצד וחייכתי, וואו מהיכן החבר'ה האלה שואבים את האנרגיה שלהם לשמח חולים ? שאלתי את עצמי.
אזרתי עוז, וביקשתי שיר אחד שישירו עבור אמא שלי.
אמא שלי, עליזה בת סולטנה, ממתינה לניתוח בטן לאחר שעברה ניתוח ראש, רוב הזמן שוכבת במיטה וממעיטה בחיוכים עקב מצבה.
החבורה, נכנסה לחדרה בלאט ולאט לאט פתחה מבערים אחוריים :
" כל העולם כולו, גשר צר מאוד....והעיקר לא לפחד כלל ", אני מצלם ודומע, מצלם ומחייך, דומע ומחייך לסרוגין.. מתוק ומר, טוב ורע, תקווה ויאוש, כל כך הרבה מחשבות בזמן שיר אחד.
ואמא שלי, בוכה, מוחאת כפיים, מחייכת.
למספר דקות ניצנץ האושר בעיניה והתקווה בלב חזרה לפעום.
תודה רבה לסיירת החישגוזים.
אין לי מילים להודות לכם.
❤️🙏🏽
ריטה